הדס וכרמל שתיהן נשים בתקשורת אשר נמצאות בחזית אל מול הטרדות מיניות. הדס שטייף היא עיתונאית המפרסמת כתבות על הטרדות מיניות לא משנה אם הוא נשיא או חבר כנסת, אין הרבה עיתונאים שמוכנים לקבל סיכון של איומים ותביעות. כרמל ראובני משתמשת ברשתות החברתיות ובאמצעות שירים וסרטים על מנת העלות מודעות ולחזק נפגעות תקיפה שידעו שיש אנשים שמוכנים להקשיב להן.

 

לא כל אחד מוכן להיות בטווח האש

 

עיתונאים רבים מפחדים לקבל איומים, תביעות והשמצות אחרי שהם מפרסמים הטרדות מיניות. לעומתם יש עיתונאים שמוכנים

לקחת את הסיכונים על מנת להוציא את האמת לאור; אחת מהן היא הדס שטייף, ראש תא הכתבים לענייני משטרה ועולם הפשע בגלי צה"ל, שנודעה בחשיפותיה על הטרדות מיניות מצד בכירים בצבא ובמשטרה ואנשי ציבור. אנו רואים שיש יותר אנשי תקשורת אשר משתמשים בתקשורת על מנת להעלות מודעות על פגיעות מיניות אחת מהן היא כרמל ראובני היא שחקנית , תסריטאית, מוזיקאית יוצרת ומביימת אשר מתעסקת בנושא של פגיעות מיניות ביצירות שלה.

הדס במשך כל עבודתה כעיתונאית תמיד הייתה רגישה להטרדות המיניות ולתקיפות מיניות שהיא מוכנה להקשיב לסיפורים של כל אחת ושהיא אוזן קשבת לנפגעות פגיעה מינית "איך אומרים עלי בנפגעות תקיפה מינית , קוראים לי שאני עמותה בפני עצמה, אני בעצמי עמותה". נשים פונות להדס ורוצות שהיא תעזור להם עם המקרה של הפגיעה "יש אנשים מבינים שיש מישהי שלא פוחדת, שמוכנה לשמוע, הן מגיעות עכשיו לא כל מי שמגיעה אני יכולה לטפל בה בהיבט התקשורתי ולפרסם הרבה רק צריכות יד, עזרה, אוזן שומעת”.

 

לעומתה, כרמל הגיעה ממקום אחר, מחוויה אישית שהתגלתה בזמן שהייתה בלימודים, "ביקשו ממני לספר משהו שאף פעם לא סיפרתי", באותו שיעור היא החליטה "להוציא את זה החוצה" ולחשוף את הפגיעה שלה. בסדרה "אחת משלוש" פורסמה הפגיעה של כרמל שבה בגיל 10 כרמל ישנה אצל חברה ואביה של החברה עשה להן מסאז' ולאחר שחברתה הלכה לישון האב התחיל לגעת בכרמל באופן בוטה. אחרי החשיפה היא השתנו לה החיים והיא החליטה שהיא רוצה לפתוח את העיניים לאנשים שחיים בצל שקרה להם בילדות והם לא בטוחים אם זה רע או לא.

 

לחשוף את הסיפור

 

הדס במהלך החשיפה של סיפורי הטרדות מיניות מדגישה שהיא לא מוכנה שהמטריד ימשיך בחייו כרגיל: "הוא לא יכול להמשיך ולהיות במרחב הציבורי או להיות שר או לחבר כנסת או נשיא". שטייף מודעת שהזמנים השתנו, ושעכשיו אנחנו במקום טוב יותר, "הייתי נערה ולימים חיילת בצבא כאשר חוק ההטרדות המיניות לא היה במדינת ישראל. החוק הזה הוא בן 20 זאת אומרת גם שמישהו הטריד אותי מינית, הציק לי, נגע בי, לא היה למי להתלונן לא היה, ולא רק שלא היה גם כשהתלוננו לא היה כל כך התייחסו, בסדר הוא נגע בך, בסדר ניסה לנשק אותך" אך אנחנו עדיין רחוקים מהבנה של ההגדרות "חל חוק ההתיישנות על הפגיעה המינית בבחורה, בילד ובילדה. יוצא מזה שהפוגע לא נענש וממשיך בחייו , בגלל שהחוק הוא מאוד בעייתי, ואני אומרת לו אני נורא מצטערת כשבן אדם פוגע הוא פוגע וחשוב לחשוף כי למשל נשיא מדינה, שר ממשיך בחייו כרגיל בעוד שהוא יודע שהוא פגע , והוא יודע שהוא עבריין מין למה הוא צריך להתנהל כרגיל ולכן החלטתי להילחם נגד בדבר הזה ולעשות מעשה ".

בדומה גם כרמל אומרת שאחרי שהחליטה לחשוף לאנשים את הסיפור פגיעה שלה היו אנשים שסיפרו לה שגם הם חוו פגיעה וסיפרו לה את הסיפור שלהם בעקבות שכרמל הייתה גם בצד שנפגע מהטרדות אז היא יודעת מה קורה לאחר ההטרדות ומספרת שהיא הייתה בדיכאון ושכל הזיכרון מהפגיעה צף לה וגם שלאחר הפגיעה היה לה תחושה שאהבה זה כואב. "אחרי שהחלטתי לחשוף את זה ,כשהתחלתי לספר לאנשים מסביבי מה קרה לי אז הרבה מאוד סיפרו לי בחזרה שגם להם קרה משהו כזה, הבנתי שבעצם חשיפה מובילה לשיתוף ובעצם ההכרה במה שקרה לך זה דרך הראשונה לעבודה עם עצמך בנושא הזה כדי לשנות את הדברים". "הבחורות פנו אלי בפרטי שגם סיפרו לי את הסיפור שלהן ושאלו אותי איך התמודדתי וגם עד עכשיו כותבים לי ושואלים אותי שאלות האמת לא כל כך הרבה אבל זה בסדר מי שראה את זה לפעמים לא צריך לדבר איתי הוא לוקח או לוקחת מה שצריך כדי להתמודד."

 

באות לשנות מציאות בעייתית

​

כאשר ממקדים את הדס בגישתה אל בני הנוער היא טוענת שיש להם מודעות נמוכה מכיוון שאמצעי התקשורת והסרטים אינם משקפים תמונת מציאות הוגנת. זאת לצד חוסר ההסברה בבתי הספר, "החוסר הסברה בבתי הספר לדעתי הסברה המינית לוקה, מנסים אבל זה לא מספיק, צריך לדעתי שיעורים שלמים בשביל, להסיט את הפוקוס מהסרטים שרואים ". אנשים מסביבה אומרים לה " שמעי אבל זאת המציאות היום , נכון זאת המציאות אבל המציאות הזאת לא בסדר, מישהו צריך לעצור את זה מישהו צריך להגיד היי זה לא בסדר, את לא אמורה לעשות את זה." כרמל מחזקת את הדס ואומרת שהבעיה של בני נוער מתחילה בחינוך וענישה חמורה יותר למטרידים ודווקא היא רואה בעבודה שלה בתקשורת הזדמנות בהעלאת מודעות בכך שדרך האומנות היא יוצר ת סדרה שתדבר לכולם ושדרכה אנשים יוכלו להבין ולחיות את האלה שנפגעות. כרמל מוסיפה ואומרת שכל הדברים ברשת והפורנו חשופים לכולם ורואה בכך בעיה אך היא מציגה הבדל בין השנים ועל היחס לנשים " משחר ההיסטוריה הנשים לצערי נשים נאנסו, נפגעו אנחנו מבחינה היסטורית אנחנו במצב יותר טוב ממה שהיינו פעם מבחינת זכויות הנשים ופשוט עכשיו הקול שלנו נישמע"

צריך לתת לאנשי התקשורת יותר ביטחון בפרסום כתבות על נפגעות תקיפה מינית ללא חשש מאיומים או תביעות מצד התוקף, ולתת לאנשים אשר משתמשים בתקשורת בין אם על ידי כתבות או סדרות או מחקרים על מנת העלות מודעות על נפגעות ותקיפות מיניות לתת להם יותר חשיפה לאזרחים גם בטלוויזיה וגם ברשת וברשתות החברתיות. צריך בנוסף לחזק את ההסברה מול בני נוער בבתי הספר, ולא לאפשר אנשים אשר פוגעים מינית לחיות באו פן רגיל ובאפשרות להיות במרחב הציבורי או שר או חבר כנסת או נשיא בעוד שנפגעות התקיפה חוות דיכאון וחששות יום יומיות.