top of page
יצירות של נפגעי.ות תקיפה והטרדות מיניות // ליאל פנטליס
.
אחת הדרכים להתמודד עם כאב כלשהו היא יצירה, ישנם נפגעות ונפגעי תקיפה אשר לומדים להתמודד עם הטראומה
בעזרת כתיבת ספרים, קטעים קצרים, שירים, ציורים. לפעמים, תמונה באמת שווה אלף מילים, וקטע כתיבה יכול לבטא קשת רגשות ולחבר
אותנו לכאבו של היוצר.
בכתבה זו ריכזתי לכם שמונה יצירות שנגעו לליבי אשר מבטאות את כאבם של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, מרבית היצירות נלקחו מתוך "אתר מקום".
"אתר מקום הוא אתר מלא וגדוש בתכנים שנועדו לקדם דרכי התמודדות עם אלימות מינית מסוגים שונים.
מטרת האתר היא העלאת מודעות לתופעות אלה כי ידע הוא כוח, שתיקה ושמירת סוד היא חולשה, עוול ומכבידה על התנועה קדימה".
קטע מתוך ספרה של עטליה חייט "להיוולד מחדש":
מטרת חיי
סוד שנשמר במשך שלושים שנה.
אספר על חיי הגהנום שעברתי בגלל הסוד,
סוד שהסתרתי מפני היקרים לי ביותר:
הורי, אחי ואחותי, בעלי וילדיי.
אכסנתי את הסוד עמוק בנשמתי,
מעשה שעצר את התפתחותי האישית,
עצר את חיי, ונשארתי ילדה קטנה,
ללא דעה משלה , ילדה שלא יודעת לאמור לא.
ילדה שקיבלה כל מרות שנכפתה עליה.
אני מספרת כי הבנתי שאסור לשתוק, צריך לספר,
כדי לעזור לנשים ילדות וילדים שנפגעו.
לעזור להם להבין שיש חיים אחרי השואה שלנו וישאבו כוח ועידוד.
יפעלו גם הם להחמרת הענישה בזמן של בני עוולה שפוגעים בילדים ונשים.
לא כמו שקרה לי בגלל חוק ההתיישנות ,
המפלצת שלי לא נענש ויכול להמשיך במעשיו באחרות.
ציטוט מדבריה של עדי בר באירוע השקת הספר "התשמע קולי"
"לפני שנים ארוכות, כשרק התחלתי להיזכר במה שקרה לי, חיפשתי אנשים שיאמרו לי שזה אמיתי. שזה באמת קרה. הבעיה הייתה, שלא יכולתי לספר לאנשים. הסוד הגדול הזה, שמילא אותי, וחנק אותי לגמרי, לא אפשר לי לבוא ולספר. אחת מכל 6 ואחד מכל 10 נפל קורבן לגילוי עריות. סטטיסטית, כל אחד מאתנו מכיר " בודאי שורד, או שורדת. אני מקווה שלאחר קריאת קובץ העדויות תשמעו את קולותיהם של אותם גברים ונשים אמיצים. יתרה מכך, אני מקווה שגם תקשיבו"
תמונה מתוך "הגלריה של נוגה", נלקחה מ - "אתר מקום":
קטע שכתבה נוגה, מתוך "הגלריה של נוגה":
ים של תקוות על חוף הים,יושבת שם ילדה ומסתכלת על כולם.
סגורה היא בעצמה, עיניה עצומות. הפחד שלה הוא עצום ואין לו גבולות.
על חוף הים יושבת ילדה, ים של תקוות רצות מעתידה, כאב עצום בפניה.
לא מבינה היא דבר, היא רוצה לברוח, אך פשוט לא יודעת לאן.
מחפשת היא מקום לבכות, מקום להגיד בו שרע לה מאוד, כאבה הוא עצום.
לבד. היא בודדה, היא לא יודעת צחוק מה הוא, מהי אהבה.
רצה היא בים,
מחפשת את הוריה, אך הם נעלמו. הם לא שם ולא היו אף פעם בחייה.
רק דמותם הייתה בסביבה, רק דמותם שלא ידעה כל כך לתת אהבה.
ים של תקוות על חוף הים. איפה אני, מי אני, אני בורחת מכאן.
מצטערת. מרגישה רע, מרגישה לבד.
כול הזמן מצטערת,
ננעלת בתוך עצמי לבד.
מצטערת, כול הרגשות כלואים.
כולם חושבים שאני בסדר,
הם לא רואים את הסערה שבפנים…
מצטערת, אין לי כבר כוח.
כול דבר מזכיר לי אותו,
כול דבר גורם לי לרצות להעלם.
מרגישה אפס,
מרגישה לא שווה כלום, שונה מכולם…
הוא בסדר. אני לא ננעלת בעצמי והוא לא מבין, אולי לא רוצה.
מצטערת, רוצה עזרה.
"מצטערת, אין לי כוח לצעוק "בבקשה.
:קטעה של המשוררת נילי גינגולד אלשיך:
"שיר לזכר ורד לב שהתאבדה
הם קטפו את הורד
והשאירו הקוצים
הם חנקו את הלב
שפעם הידהד
שנשם ונשף
אבדון וכאב
הם כתפו את הוורד
ורצחו את הלב"
"אונס זה רצח".
תמונה שצולמה על ידי ליאל פנטליס, משפט שנכתב על אחד הקירות ברחובות פלורנטין. הכותב אנונימי.
קטע מתוך המחזה של רוחמה גמרמן - "התחלה חדשה":
"כמה אפשר
גם מיתוך אהבה
אפשר לפגוע,
מיתוך אהבה
לסגור על הבחירה.
גם ל "לא!" שלי
יש ערך,
יש משמעות.
אבל מיתוך עיוורון
של תשוקה מטמטמת מוח
אין מקום לאוזניים.
ואני אף פעם
לא רציתי את זה
גם כשלא בעטתי
ברגליי."
bottom of page