top of page
הטרדות בבית הספר// הראל יטח
כחלק מהפרויקט, חיפשנו מישהו שנפגעה מתקיפה מינית ומסוגלת לספר לנו את סיפורה, לאחר חיפושים רבים, מצאנו את מיאל איסוס. נפגעת תקיפה מינית בבית ספר שאזרה אומץ והסכימה לספר לנו את סיפורה ואת מה שקרה בבית הספר.
זה התחיל בכיתה ח', בבית ספר בהוד השרון, הגיע לכיתתה של מיאל תלמיד חדש, מיאל והתלמיד החדש התחברו בצורה שונה. הם ישבו ביחד בכיתה ובילו זמן ביחד, מיאל התייחסה לתלמיד החדש וראתה בו כחבר טוב, אך הוא ראה את מיאל בצורה שונה, התלמיד נגע במיאל ללא הסכמתה, דבר שהפריע למיאל מאוד.
מיאל ידעה שהמגע שלו במקומות האישיים שלה זו הטרדה, ואף אמרה "לא" בצורה ברורה, עד שהגיעה למצב שהיא צריכה להזיז את ידו ממנה.
כשהתוקף היה נוגע בה, מיאל מספרת לנו שרק קיוותה שזה יגמר ויפסק, שהיא רעדה, ולא רוצה להיות שם מבחינה רגשית, וכשהיא מספרת את מעשיו לחברותיה, הן מגיבות אומרות לה ש"זהו דבר נורמלי והוא עושה את זה לכולם".
מיאל מחליטה לשתף רק בתחילת ט' את אמא שלה, היא סיפרה לה על כל מה שהוא עשה ואמא שלה, סיגלית נתנה לה עצות איך להתמודד כשדבר כזה קורה, "לקום ולצעוק, ולהגיד לו זה לא בסדר לגעת" וכך מיאל פעלה למחרת, התוקף נגע במיאל והיא בתגובה קמה ואמרה לו שהוא לא יכול לגעת בה ולא בחברות שלה. מיאל שיתפה את היועצת באירועים שקרו ובית הספר טיפל בנושא.
מיאל מספרת שהמקרה שקרה לה השפיע עליה ועל ההתנהלות החברתית שלה וכן גם עם בני זוג, חברות שלה הפסיקו לדבר איתה, חבריו של התוקף היו אומרים לה שהיא הרסה את חייו, השכבה חשבה שהיא משקרת ומפלילה לשווא את התוקף.
כיום, מיאל בכיתה יא', יש לה בן זוג אך מספרת לנו שאומנם היא מקבלת את עצמה, אך היא לא סומכת עדיין על בנים, וגם לא על בן זוגה, כל מגע או חיבוק שהיא מקבלת מחברותיה או משפחתה, זה מזכיר לה את המגע שלו.
כאשר שאלנו אותה למה היא לא התלוננה במשטרה היא שיתפה מיאל כי חשבה עליה בתור בן או שזה היה קורה לאח שלה והיא העדיפה שה"צלקת" תישאר איתה ולא להרוס לתוקף את המשך החיים.
מיאל מבהירה במהלך הראיון לא פעם אחת ולא פעמיים שהיא הייתה חייבת להשאר חזקה ולא להשבר כדי להראות שהתוקף לא "ניצח" אותה. היא שמחה שנשארו סביבה חבריה ומשפחתה שהייתה לצידה, תמכה ועזרה לה לכל אורך המקרה.
לאחר שמיאל סיפרה לנו את המקרה ראיינו את אמא שלה, סיגי כדי לשמוע ולהבין איך היא התמודדה עם המקרה של ביתה.
סיגי, מספרת לנו שגם היא חוותה הטרדה מינית באוטובוס, מקרה שבו אדם מבוגר התיישב על ידה, ולפתע הרגישה את ידיו מטיילות על גופה, סיגי, שלא פחדה, קמה באותו הרגע ממקומה עברה למושב אחר. כך סיגי אומרת שהיא ידעה איך להגיב למיאל ועל המקרה שלה, היא מספרת שברגע הראשון, היו לה מלא שאלות לשאול, למה היא לא סיפרה בהתחלה? כמה זמן זה היה? ועוד, אך קודם כל היא חיבקה והכילה את מיאל.
סיגי ביקשה שמיאל תספר לה את הסיפור, היא לא שפטה אותה על שנהגה ולמה היא לא אמרה מיד. סיגי ייעצה לה מה לעשות בפעם הבאה שהוא עושה, וחיזקה אותה מנטלית והציעה הצעות למיאל כיצד לטפל במקרה אך בסופו של דבר נתנה את זכות ההחלטה למיאל ואיננה כפתה עליה את הדרך שבה חשבה שצריכה מיאל לפעול.
בסוף הראיון, את סיגי על הדרך שבית הספר פעל בנושא סיגי הגיבה שבית הספר עמד בציפיות והיא לא חשבה שהוא יכול לפעול כמו שהוא פעל.
בתום הראיון עם סיגי אנו יוצרים קשר עם המחנכת של מיאל בחטיבה, על מנת להבין איך בית הספר התנהל כאשר שמע את הנושא.
שגית, מחנכת הכיתה בה מיאל למדה, סיפרה לנו שיש לבית הספר כללים ונהלים לכל מקרה כך שאין יותר מידי אפשריות, ושבית הספר מוכרח להיות כפוף לחוקים, בתור המחנכת של מיאל ושל התוקף מספרת לנו שכתגובה ראשונית, היה לה קשה מאוד לדבר, היא ברגע הראשון מספרת שהיא חיבקה את מיאל ורצתה להגן עליה, אך התוקף היה גם הוא בכיתת החינוך שלה, כך שלא יכלה לקחת צד מסוים.
הבית ספר כך היא אומרת יודע שבגיל ההתבגרות יש רגעים שצריך לקחת אחריות על מעשים ולהבין שמקרים כאלה כבר לא באחריות ההורים אלא באחריותו של הילד.
בנוסף, שגית אומרת שבית הספר במקרה זה, עשה את כל שביכולתו לעשות בתקווה שהתוקף ומיאל יסלחו זה לזו ומקווים שפתרו את המקרה מעבר למה שבית הספר עשה
במקרה זה, הבנו שיש לנפגעות תקיפה מינית קושי רב לספר על המקרה גם לאחר זמן רב. ובנוסף, בית הספר בתור גוף חינוך לילדים מטפל במקרים כאלו בכל כוחו על מנת שמקרים כאלו לא יחזרו על עצמם.
bottom of page