כחלק מהפרוייקט הוחלט לדבר על הטרדות מיניות בתחום הספורט.

בשנה הקרובה הולכת לצאת לפועל פעילות הסברה במועדון הכדורסל מרנין טבעון, על הטרדות מיניות. חשיבות הדבר גבוהה מאוד, מאחר וכדורסל הוא ספורט עם הרבה אגו גברי בעיקר. אחת התכונות הבולטות באגו הגברי ובכדורסל היא הבושה שבהודאה על מקרה של הטרדה מינית, הקושי להגיד" הוטרדתי" סיבה נוספת היא רמת הקרבה והמגע שבמשחק יכולה להביא להטרדות מתחת לרדאר, על המבגרש ובכותלי חדרי ההלבשה אפילו שלא במודע וחשוב לחקור את הנושא.

 

ליאן, מאמנת כדורסל במרנין טבעון ואחראית על סוגיית הטרדות מיניות באגודה מסבירה על הפעילות שעתידה לבוא ועל החשיבות של הנושא.

מבחינת החוק, התקפיד של ליאן כממונה על הטרדות מיניות בארגון מתחלק מבחינת תחומי האחריות לשניים:  אחד הוא הדרכתי - שבו היא מקיימת אחת לתקופה שיעור לכל העובדים בארגון.  ההדרכה אמורה להתמקד בחוק למניעת הטרדות מיניות, על האופן שבו הארגון מתייחס לתופעה ולמקרים, ועוד נושאים לפי מה שאותה ממונה והארגון מעוניינים.  תחום האחריות השני הוא בעצם להיות הכתובת בארגון לפניות של עובדים ועובדות, לעשות בירור על כל מקרה, ולהמליץ להנהלת הארגון לגבי המשך התנהלות וטיפול. ובכלליות התפקיד שלה הוא חדש בעקבות חוק שנכנס במדינה לאחרונה שמחייב כל ארגון ספורט להעסיק בעל תפקיד כזה.

היא מספרת שמבחינתה החשיבות של מועדון ספורט להעביר תכנים על הטרדות מיניות לספורטאים צעירים, היא גבוהה מאוד מאחר ומועדון ספורט הוא בסופו של דבר עצום, והשחקנים והשחקניות, המאמנים צוות ההנהלה הם הפנים של המועדון, הערכים וההתנהגות שהם מייצגים ישקפו את פני המועדון לטוב ולרע. בנוסף ספורטאים יכולים גם להיות הצד הפנגע, ככה כשמעלים את המודעות להטרדות מיניות זה נותן את הלגיטימציה גם לא להתבייש להודות בפגיעה כזו או אחרת בידיעה שיש כתובת לפנות אליה.

כשנשאלה אם לדעתה ספורטאים מטרידים או מוטרדים יותר התשובה הייתה חדה וברורה, א) שאין מחקר אקדמאי על הטרדות בספורט והיא אף החזירה בשאלה משלה, "מדוע אין?" והדבר השני שהיא אומרת, הוא שההיררכיה בין מאמן לשחקן/ית יוצרת מעמד של כוח על ציות. ודבר כזה יכול ליצור יחסי מרות וניצול אך לדעתה, זה לא קורה ברוב המקרים. מה שיותר לא מדובר לדעתה, זה הטרדות בתוך הקבוצה. למשל השפה בתוך הקבוצה או בחדר ההלבשה יכולות לקרות השפלות מיניות אך זה ברמה התרבותית ולא המחקרית.

לבסוף סיפרה ליאן שגם לה יצא לפגוש בהטרדות מיניות בספורט גם בתור שחקנית וגם בתור מאמנת.

היא מספרת שבתור שחקנית במועדון הייתה שמועה על מקרה בין שחקנית צעירה יותר למאמן באגודה, היא מספרת שכשהן שמעו על המקרה הן לא הופתעו מאחר והחוויה האישית שלהן מאותו מאמן בתור שחקניות הייתה תמיד בגדר הטרדה מינית, בין אם זה מבטים או מגע לא במקום ביחד עם דיבור נגוע ומטריד. בתור נערה היא לא הייתה בטוחה אם זה עובר את הגבול או לא, והיום בדיעבד היא יודעת שההרגשה הלא נעימה הזאת הייתה הטרדה מינית לכל דבר.

בתור מאמנת היא מספרת שהיא הרגישה מושפלת בתוך צוות המאמנים, בהבטים מיניים, וברגע האמת היא הרגישה לא נעים אבל היא לא ידעה בהכרח איך להגיב אליה. היום, בדיעבד, היא מבינה שזו הייתה הטרדה מינית פומבית. היא מספרת שלצערה היא כן פגשה.

בשביל לסיים בנימה אופטימית, ליאן מספרת שכל המקרים שסיפרה עליהם, קרו מעל עשור לאחור. כך שהיא מרגישה שיש עלייה במודעות, אמנם לא מספיק אך יש. היא מספרת שהחוק נותן לה אופטימיות שהטרדות מיניות הן משהו שנתקל בו פחות עם הזמן.